זבליות הפרחים, דוגמת הפרחית השעירה (Tropinota vittula) הזאת, כבר הגיחו מהאדמה. לרוע מזלן, צמחי המזון העיקריים שלהן, החרצית העטורה והגדילן המצוי, עוד לא פורחים ברוב המקומות. לכן, נאלצות זבליות הפרחים להסתפק בפרחים פחות מתאימים, דוגמת הטופח הנאה (Lathyrus marmoratus), המואבק בדרך כלל על-ידי חרקים מתמחים, דוגמת דבורים.
המראה של זבלית פרחים מזכיר לי, עוד מילדותי, את זבלית הפרחים הגדולה מכולן: חיפושית גליית (.Goliathus sp), מסוואנות אפריקה, שזחליה הם החרקים הכבדים בעולם (מעל 100 גרם). על-אף הבדלי הגודל, יש דמיון רב בחזות הכללית בינה לבין המינים הקטנים המצויים בארץ.
תל-אביב, 2.2018
***
יצאנו להדרכה בשדות והפרדסים של סוף החורף. הכל היה קריר ולח, עם פטריות, זחלים וחלזונות.
ואז, בשעה עשר, הגיע האביב.
השמש פרצה מבין העננים והאוויר התמלא בחיפושיות התרות אחר פרחים, להשיב את נפשן. תוך כמה דקות נוצר עומס על הצמחים הפופולריים ביותר. תפרחות התורמוס הארץ-ישראלי (Lupinus palaestina) הרכינו ראשיהן ממשקל החרקים, ביניהם בלטו פרחיות נעמי (Oxythyrea noemi) ופרחיות שעירות (.Tropinota spp). וכמובן שאין אביב ללא רביה, כך שהפרחיות השעירות פנו ברובן להזדווג, בלי להפסיק את ארוחתן.
אביב שמח לכולם!
אביחיל, 2.2020