מנקודת המבט הארעית שלי, לטבע יש יכולת אינסופית להפתיע, בעוד שללמידה וחקר הטבע אין את היכולת לגרוע מהמוזרות, כשם שלפיל - לא משנה כמה גדול - אין את היכולת לשתות את אגם ויקטוריה. היום פגשתי לראשונה בטחב-הכבד ספרוקרפה (Sphaerocarpos michelii). כלומר, היום לראשונה בחנתי אותו גם אם פגישתנו הראשונה הייתה הרבה לפני-כן, שכן צמח מוזר זה גדל בשפע על רצפת החצץ בגינה ציבורית בשכונתי.
היום לראשונה התכופפתי לחפש דברים מעניינים על החצץ, והבחנתי במה שנראה לי כמו טחב עם עלים בשרניים. יותר מקרוב הם נראו כמו מושבות של אצטלנים ירוקים וזעירים, עם חורים בראשיהם. עשר דקות מאוחר יותר, ישבתי בביתי ודפדפתי בפלורה-פלשתינה של הטחבים - ואכן, עיניי לא הטעו אותי. צמח כזה באמת קיים! הכדים הירוקים הללו מכילים בתחתיתם את אברי המין הנקביים של הטחב. אברי המין הזכריים חבויים בכדים דומים, אבל צרים יותר. לא שיערתי שצורות כאלה קיימות בעולם הטחבים. קרקע מכוסה טחבים גם ככה נראים בתקריב כמו קרקעית הים. ועכשיו - אפילו יותר!
כפר-סבא, 2.2021