בעיצוב קלאסי.
בישראל יש לא מעט מינים של גמלי-שלמה. במישור החוף לבדו יש די הרבה. למרבית המינים יש סימני זיהוי נוחים: דוגמאות צבע בולטות על הכנפיים או הרגליים, צורת-גוף ייחודית, זיזים ואונות שונות. רק במין אחד הם חסרים: גמל-שלמה חיוור (Miomantis paykullii). מין זה "חלק" בצבעיו ובצורתו. הוא נראה כמו "גמל-שלמה בסיסי". הוא גם קטן ולא מאוד בולט, זאת בהיותו מין גמל-שלמה הנפוץ בעיר, אף יותר משהוא נפוץ בבתי-גידול טבעיים.
חרף פשטותו, מין זה משמש כחיית מחמד באירופה ואמריקה, שם אינו מצוי בטבע. יתרונותיו, לדברי המגדלים, הם קלות האחזקה, מחזור החיים הקצר ושרידות טובה לנוכח טעויות של חובבים מתחילים.

כפר-סבא, 12.2019
***
יציאה מסודרת.
כאשר נקבת גמל-שלמה מטילה ביצים, היא מקיפה אותן במעטה של קצף חלבוני, המתקשה באוויר לצורת המרנג המוכרת. הביצים ממוקמות במאונך לציר התטולה ובהגיע הזמן של הצעירים לבקוע, הם יוצאים דרך ה"תפר" העובר באמצע תיק הביצים, מעין נקודת "פתיחה קלה".
כאשר תיק ביצים מוטפל, אין הגחה של צעירים. במקומם מגיחות צרעות בוגרות זעירות, דרך חורים עגולים שהן חותכות במקומות אקראיים על-פני התיק. בכלל בכלל לא במסודר.
בתמונה תיק ביצים כנראה של גמל-שלמה חיוור (Miomantis sp), התפר מרוט לאחר הגחה של צעירים.

רחובות, 9.2016
***
ציד בהמתנה הוא אסטרטגיה זרה עבורנו, היונקים. חילוף החומרים המהיר שלנו דורש תדלוק תמידי, מה שמחייב חיפוש מזון פעיל. בין בעלי-חיים עם חילוף חומרים אטי יותר, ציד בהמתנה אינו נדיר. לא מעט יצורים, דוגמת גלגלנים, ארינמלים, חכאים וצבים-נשכנים, ידועים במלכודות שהם טומנים. ציד בהמתנה מאפשר גם קיום של ציידים המחוברים למצע: לא רק אלמוגים והידרות, אלא אף צמחים ופטריות יכולים להתקיים מטריפה בדרך זו. אבל אסטרטגיה זו נפוצה גם בין בעלי-חיים "רגילים", ניידים וחסרי מלכודת. לדוגמה, גמל-שלמה החיוור (Miomantis paykullii) הזה חיכה במשך שלושה ימים באותו מקום ובאותה תנוחה, בחדר המדרגות שלנו. רק ביום הרביעי הוא זז למרחק מספר מטרים, ובחמישי נעלם. אולי מצא שהמיקום שבחר אינו מניב לו טרף וכעת החל להמתין לטרפו על קיר אחר.

כפר-סבא, 11.2020
***
גמל-שלמה חיוור (Miomantis paykulii) מדגים דו-צורתיות זוויגית.
הנקבה בעלת מחושים קצרים יחסית ובטן גדולה. נקבות גמל-שלמה הריוניות יכולות להיות כבדות מדי לתעופה.
הזכר הוא באותו אורך כמו הנקבה, אך דק בהרבה, בעל מחושים וגפיים ארוכים. מבנה הגוף שלו עוזר בתעופה והליכה, מהם הזכר צפוי לבצע הרבה, בחיפוש אחר נקבות להזדווג איתן.

הוד-השרון, 8.2022
***
הערב ב"מדריך ארצות החמרה לסיורי לילה": גמל-שלמה חיוור (Miomantis paykullii), זכר.
שמעתם בוודאי על כך שמבנה גופם של התיקנים לא השתנה הרבה במשך מאות מיליוני שנים, ושהם עדיין דומים במראה ובאורח-החיים לראשוני החרקים המעופפים. אבל האם הרהרתם בשאלה: איך היו נראים התיקנים אם כן היו "מתפתחים" למלא גומחות אקולוגיות נוספות?
כאן אין צורך לתהות, שכן הדבר קרה לפחות פעמיים, והניב חרקים חברתיים וטורפים מתוחכמים: הטרמיטים וגמלי-שלמה, בהתאמה. עם זאת, עליי להבהיר, כי אבות גמלי-שלמה לא היו תיקנים של ממש. הם היו האבות המשותפים של גמלי-שלמה והתיקנים, אך היו נראים לנו כתיקנים לכל דבר.
אם כך, גמלי-שלמה והטרמיטים הם קבוצות נגזרות (derived) הנכללות בעל-סדרת ה-Dyctioptera, בעוד התיקנים הם הקבוצה ה"שמרנית" באותה על-הסדרה. מה זה "נגזר"? הכוונה היא לכך שהם שונים מאבותיהם יותר מקבוצות קרובות. זה מונח שבא להחליף מילים כמו "מתקדם" או "מפותח", המכניסות שיפוט מיותר לתחום הביולוגיה. אדם אינו מפותח מקוף, וגמל-שלמה אינו מפותח מתיקן, גם אם הם שונים מאוד מאבותיהם. תכונות כמו חברתיות (בטרמיטים) או רגלי טרף (בגמלי-שלמה) הן תכונות נגזרות, שלא התקיימו באבותיהם התיקניים.
וכאן חשוב לציין עוד דבר מעניין: התיקנים האמיתיים וגמלי-שלמה התפתחו שניהם בתור היורה, לפני כ-150 מיליון שנה, ועל-אף שקבוצה אחת נראית כחרקים גנריים והשנייה נראית מוזרה וכמעט אנושית, שתיהן השתנו בצורתן מעט מאוד מאז הופעתן בעולם.
***
גמל-שלמה החיוור (Miomantis paykullii) הזה מתקשה לקפל את אחת מכנפיו הקדמיות. זה נותן לנו הזדמנות לראות עד כמה דקה ועדינה כנף זאת.
מבנה הכנפיים דומה בין גמלי-שלמה, התיקנים, החגבאים והמקלונים: הכנפיים הקדמיות צרות, לעתים עם צבעי הסוואה. הכנפיים האחוריות רחבות ומתקפלות כמו מניפה. הן לרוב שקופות, או בעלות צבעי הרתעה. שני זוגות הכנפיים - הצרות והרחבות - משתתפים בתעופה.
הקבוצות האמורות מאוחדות בקבוצה הטקסונומית Polyneoptera. אבל גם בין נציגי הקבוצה יש יוצאי דופן. הטרמיטים, למשל (קבוצה מתמחה של תיקנים) הם בעלי שני זוגות של כנפיים צרות וישרות. אצל הצבתנים, לעומת זאת, התפתחו הכנפיים הקדמיות לכנפי-חפיה קשות, כמו של החיפושיות.

כפר-סבא, 5.2022
---
מה למדתי בזמן הציור: המחושים הארוכים הללו תופסים המון מקום ומשאירים מעט מאוד מקום לשאר החיה. ואז הבנתי ש"שאר החיה" היא סדרה של מקלות דקים. כל הגמ"ש הזה יצא קטן ומקווצץ' ולא היה כיף לצייר אותו.
למדתי גם ששני הזוויגים נראים שונים למדי. בחרתי בזכר, כי הייתה לי תמונה טובה של זכר, אבל אם היה לי מספיק מקום וזמן, היה ראוי להציג גם את הנקבה.
***
גמל-שלמה החיוור (Miomantis paykullii) הזה לא המיר את דתו לאסלם. הוא עצר לשתות מים על כיור האמבטיה שלי.
בעלי-חיים רבים יכולים להסתדר בלי שתיית מים, אבל זה לא אומר שהם לא צמאים או שהם לא ינצלו הזדמנויות ללגום עמוקות מנוזל החיים. מנסיוני בטיפול בפרוקי-רגליים, רבים מהם יעזבו מיד את מה שהם עשו ויתחילו לשתות ברגע שמצאו טיפת מים בכלי הגידול שלהם. עבור יצור החי בטבע הישראלי, זה פשוט אוצר נדיר מכדי לוותר עליו.

כפר-סבא, 6.2021