דרקון.
בהשוואה למרבית לטאות מישור החוף, החרדון המצוי (Stellagama stellio) נראה אקזוטי משהו. זה לא מפליא, כמובן. אחרי הכל, מדובר בנציג היחיד באזור הים-תיכוני, של משפחה שמרבית המינים בה חיים באזורים טרופיים ובמדבריות. החרדון המצוי והזיקית הם גם הנציגים היחידים במישור החוף של תת-סדרת דמויי-האיגואנה: קבוצת משפחות קרובות שמיניה הם לרוב בעלי רגליים חזקות ולעתים מתהדרים ברכסים וכרבולות של קשקשים בולטים. אף שבקבוצות לטאות אחרות נפוץ ניוון ואף איבוד של הרגליים, דמויי-האיגואנה לא זחלו בנתיב הזה. ככלל, הם אצנים טובים ומצויים ביניהם אף מינים הרצים על שתי רגליים. הרגליים המפותחות גם מכשירות את בני תת-הסדרה לחיים של טיפוס על עצים וסלעים, כפי שמדגימים החרדונים והזיקיות בחצרותינו.
רמת-גן, 10.2018
***
החרדוניים (Agamidae) הם ככלל לטאות של אזורים חמים. אנחנו מוצאים אותם משתזפים על סלעים בסוואנות האפריקאיות, דואים באוויר ביערות הגשם של בורנאו, שוחים בבילבונגים של אוסטרליה, ומטפסים על עצי הטיק של הג'ונגל הקיפלינגאי בהודו. אפשר לתפוס את החרדון המצוי (Stellagama stellio) כמין דרומי שעלה מאפריקה, והגיע, דרך ישראל, אל הדרומיים שבאיי יוון, כאומר "צפונה מזה קר לי". אבל אנחנו מפספסים פה דקויות חשובות. על אף שהחרדונים חיים ברובם קרוב לקו המשווה, שושלת אחת של המשפחה עלתה בתקופה מסויימת צפונה - עד לרוסיה! ענף אחד של השושלת הסתגל לחיות במדבריות מרכז אסיה ומזרח אירופה*, בעוד הענף השני התפתח למגוון של חרדונים שוכני הרים, המאכלסים בין השאר את רכסי הקווקז, אלטאי, טיאן-שאן ואף ההימלאיה ורמת טיבט. הם אוהבים את זה קר ויבש. מענף חובב שלגים זה של המשפחה מגיע החרדון המצוי. הוא אכן מין לא מפונק, המסתדר מצויין גם בחרמון. אבל זה גם מין כוללני, החי במדבר, בחורש ובכל מקום בו יהיה לו חפץ בולט להקים עליו תצפית. החרדונים שלנו במישור-החוף חיים בחופשה תמידית, עם אקלים מתון בהרבה משמיני השושלת הסתגלו לשרוד. מי יודע, אולי הם מביטים דרומה לאפריקה השכנה, בית אבותיהם, וחושבים "דרומה מזה חם לי."
חוף תל-ברוך, תל-אביב, 8.2021
*אירופה גדולה משלרוב חושבים, ומגיעה כל הדרך עד קזחסטן. יש במזרחה מדבר. והחרדונים שם הם בין החרדונים המרשימים ביותר.

***
בילדותי הייתי יוצא לשדות באר-יעקב ומחפש בעלי-חיים שונים שהכרתי מהספרים. בין החרדונים שעל פסולת הבניין תמיד הייתי מנסה למצוא חרדוני-צב או חרדוני סיני, ולאכזבתי, כולם תמיד התגלו כחרדונים מצויים!
בילדותי, הייתה לי אך מודעות מעטה לחגורות האקלים החוצות את הארץ ולמשמעותן הביוגיאוגראפית.
ובכן,
משפחת החרדוניים (Agamidae) היא משפחה גדולה של לטאות, הנפוצות ברחבי העולם הישן ואוסטרליה. בחלקים הטרופיים של העולם משפחה זו כוללת מינים החיים בערבות, ביצות, יערות גשם, גדות נחלים - חרדונים במגוון צורות, צבעים וגדלים, עם מגוון כרבולות, פימות ורכסים. יש ביניהם כאלה הרצים על שתיים, כאלה שיכולים לשחות ואפילו כמה מינים דואים! ברוב אורכו נתחם האזור הטרופי בחגורה של מדבריות, המפרידה אותו מאזור האקלים הממוזג. החרדונים הסתגלו גם לנוף זה בצורה מעולה והם מציגים בו מגוון מינים גבוה ודרכי הסתגלות שונות לתנאים הקשים. איפה שהמדבריות ממשיכים צפונה, החרדונים ממשיכים איתם. כך ניתן למצוא חרדונים במדבריות מונגוליה, קזחסטן ורוסיה. אך מצדה השני של חגורת המדבריות, פתאום אנו רואים מעט מאוד מיני חרדונים. באזור הממוזג כבר איננו רואים אותם ביערות וגדות הנחלים. למעשה, כאן מופיעים חרדונים כמעט רק באזורים הרריים וטרשיים, אולי כי בתי-הגידול המוצלים של ארצות הצפון לא מתחממים דיים במהלך היום.
גם בארץ אנחנו רואים את התופעה. בחלקים המדבריים של ישראל אפשר לפגוש ששה מיני חרדונים, בעוד שבאזור הים-תיכוני נותר רק אחד מהששה: חרדון מצוי (Stellagama stellio), מין הקשור לסלעים והקרוב לחרדוני ההרים של מרכז אסיה והקווקז. נחלה של חרדונים מצויים כמעט תמיד תתרכז על סלע או על תחליף סלע, בדמות מבנה או ערימת פסולת. הסלע ישמש כנקודת תצפית, כמסתור, וכמובן, כפלטפורמה להתחממות בשמש.
אז כן, ממלכתם של החרדונים משתרעת מטסמניה עד מרוקו. אך מסיבות שכנראה אינן מובנות עד הסוף, משפחה זו לא שולטת בכל העולם הישן. המדינה שלנו עומדת בשוליים של ממלכה זו. בנגב החרדונים עוד מרגישים בבית, אך מישור-החוף נמצא באזור הספר של הממלכה, בה מתיישבים אמיצים מעטים מצליחים להתבסס, ואם מצאו תנאים מתאימים, אף לשגשג!
ראשון-לציון, 8.2019
***
אצל רוב הזוחלים אין ממש טיפול הורי, ומכיוון שאין גלגול, האבקועים דומים במבנה ובאורח החיים לבוגרים. החרדון המצוי (Stellagama stellio) הצעיר בתמונה כבר צריך לדאוג לעצמו לסלע (או משהו דומה) לתצפת ולהתחמם עליו, לצוד בקרבתו ולהסתתר בסדקיו מפני טורפים.
אבל חרדון צעיר אינו פשוט גרסה מוקטנת של חרדון בוגר. גדילתם של חולייתנים היא אלומטרית (Allometric), כלומר, החלקים השונים גדלים בקצב שונה. הראש גדל פחות מהגוף, והעין גדלה פחות מהראש. זאת הסיבה לכך שלחולייתנים צעירים יש באופן כמעט אוניברסלי "פני תינוק", המאפשרים לנו לזהות אוטומטית את קבוצת הגיל אליה שייכת החיה שלפנינו.
מעזבת חוטר, באר-יעקב, 6.2021
***
שפת דרקונים.
בשונה מהיונקים, רוב הזוחלים לא מציגים יכולות ווקליות מפותחות ולא מתהדרים בריבוי בלוטות על העור. לכן, אין זה מפתיע כי התקשורת בין לטאות מסתמכת הרבה על סימנים חזותיים. תנועות, שינויי צבע ואף שינויי צורה - כולם מהווים מרכיבים בתקשורת זו. ניפוח הצוואר הוא סימן נפוץ, וכך גם "שכיבות השמיכה", אותן ניתן לראות במשפחות שונות של לטאות. כאשר הזכר של החרדון המצוי (Stellagama stellio) עושה את את התנועות האלה, הוא מודיע לחרדונים ואנשים כאחד כי הוא בעל הנחלה הזאת. אף כי איני דובר חרדונית שוטפת, אי אפשר שלא להתרשם מהמחווה.
אותה נחלה היא שטח קטן, באורך מטרים בודדים, הכולל משטחים מוגבהים המשמשים כתצפית וכעמדת התחרדנות. זה יכול להיות סלע, קטע חומה, ערימת פסולת, או במקרה הזה, ערוגה עם שוליים מבטון. החרדון בעל המזל ישלוט על נחלה המכילה גם מספר נקבות - עליהן שכיבות השמיכה כלל לא מאיימות.
רעננה, 3.2018
***
היתרון הברור בלהיות פויקילותרמי ("קר דם") הוא שהגוף חסכני באנרגיה. בלילות ובימים קרים חילוף החומרים יורד ואפשר לישון בשלווה במשך זמן רב בלי למות ברעב. מצד שני, ירידה כזאת בתפקוד הגוף מביאה איתה מידה מסוימת של חוסר אונים ותלות רבה במזג האוויר.
בתמונה חרדון מצוי (Stellagama stellio), לפני שקרני השמש הראשונות נגעו בו. קצת חימום והוא יוכל לצאת לפעילות, אבל בינתיים הוא מתקשה לעשות גם את התנועות הפשוטות ביותר. הצבע הכהה והמיקום (בין ענפי עץ) יסייעו להתחממות מהירה.
חורבות בני-ברק, 11.2017
***
חרדון מצוי (Stellagama stellio) הוא מין החרדון היחיד באזור הימתיכוני של ישראל (5 מינים נוספים באזור המדברי).
כקרוביהם, הזיקיות, החרדונים יכולים לשנות צבע. תהליך זה מוגבל בעיקר להכהייה והבהרה של העור. כאשר זכר מתצפת מקבל צבע שחור כזה, הוא מסוגל להתחמם בשמש ביעילות גדולה יותר וגם להיות בולט בסביבתו, ובכך להרתיע יריבים. הנקבות יעדיפו להישאר מוסוות עם צבען האפור.
גבעת האירוסים ראשל"צ, 12.2016
***

הנה דוגמה לאופן בו התאורה משנה את התנהגות בעלי-החיים. החרדון המצוי (Stellagama stellio) הוא פעיל יום מובהק, אך נחלתו של פרט זה משמשת גם כפנס רחוב, והחרדון נשאר ער גם אחרי שעות החשיכה, ואולי אף צד את החרקים המגיעים אל נחלתו, בעקבות אותו הגורם.
זה מזכיר לי את היונים שרואים משוטטות ברציפי הרכבת אחרי חצות. אני תמיד תוהה אם גם הן באותו מצב זומבי כמו הנוסעים והעובדים.
אביחיל, 8.2020
***
החרדון הרצוי.
החרדון המצוי הוא מין החרדון הראשון שהאירופאים הכירו, בהיותו נפוץ בקשת רחבה, מחופי מצרים עד חופי יוון. לינאוס, בבקשו להוסיף את החרדון לרשימת היצורים החיים בעולם, נתן לו את השם Lacerta stellio - לטאת הכוכבים. כשהוא מיין את החי והצומח, כל סוג היה שווה ערך למשפחות הטקסונומיות של היום, ולפעמים אף לסדרות. רוב הלטאות הוכנסו לסוג אחד.
אך לאורך השנים עברה הטקסונומיה הטבעית תהליך של ייצוב, והסוג Lacerta חולק למשפחות ובתוכן סוגים משלהן. בסוף המאה ה-19 הגיע גם תורו של החרדון שלנו, שהפך ל-Agama stellio. כעת הוא השתייך לסוג שכלל מינים רבים של חרדונים אפריקאיים ואסיאתיים. נראה שבמשך מאה שנים עולם המדע היה מרוצה מהסיווג הזה, אך בשנות ה-1990 שוב החל החרדון להרגיש אי-שקט. בעשור הזה ניסו חוקרים שונים לסווגו מחדש, ולבסוף שמו היה Laudakia stellio. כעת היה שייך לסוג של חרדוני הרים מרכז-אסיאתיים.
אך אם יש דבר אחד בטוח בטקסונומיה של החרדון המצוי, זה שהיא מתעדכנת כל שעה.
בשנת 2012 החליט צוות חוקרים להקים לחרדון המצוי סוג משלו. כעת הוא היה Stellagama stellio - סוג ייחודי ואנדמי לאזורנו.
עבר עשור, ונראה שאי אפשר לעזוב את החרדון בשקט. כולם רוצים לחקור אותו. השנה צוות של חוקרים מיוון, תורכיה ומקומות נוספים (החוקרת הראשית מיוון) פרסם* פילוגנזה מולקולרית של החרדון המצוי. ועם הפילוגנזה הגיעו, כמובן, שינויים טקסונומיים. החוקרים מצאו כי מדובר למעשה בשלושה מינים, שנפרדו בתחילת הפלייסטוקן, לפני כ- 2.6 מיליון שנה. מין אחד ייחודי לקפריסין (שנראה שהגיע לשם ממש אחרי עליית האי מהים), אחד מצוי ביוון ואסיה הקטנה עד צפון לבנון, ואילו מין שלישי מוגבל לדרום הלבנט**: מאזור ביירות דרומה. עכשיו המין בישראל נקרא Laudakia vulgaris, לאחר שהופרד מ- Laudakia stellio הצפוני.
כנראה שרכס הרים גבוהים כלשהו באזורנו היווה מחסום בלתי-עביר לחרדונים של תחילת עידן הקרח הנוכחי, כך שאוכלוסיות משני הצדדים התפתחו בבידוד זו מזו. יכול להיות בכלל שמדובר היה בעמק רחב, או לשון ים, כמו זו שהתקיימה בעבר לרוחב עמק יזרעאל. התפוצה המודרנית כנראה לא משקפת בדיוק את התפוצה הקדומה, שכן מין אחד היה יכול לדחוק את מדנהו צפונה או דרומה
מכל מקום, אנחנו זכינו במין חדש, אנדמי לאזורנו, שהתגלה ממש השנה, ושכולנו מכירים היטב מהחומה ליד הבית.
כפר-סבא, 7.2022