בואו נדבר על איקליפטוסים.
הסוג איקליפטוס כולל מאות מינים, רובם אוסטרליים ומיעוטם מזרח-אסיאתיים. מתוך אלה, כמאה ניטעו בישראל בזמן זה או אחר, אך מינים בודדים הפכו לעצי יער ושדרה מקובלים. מין אחד, איקליפטוס המקור ( Eucalyptus camaldulensis ) מרובה בישראל יותר מכל שאר המינים ביחד.
איקליפטוס המקור נפוץ מאוד ברחבי אוסטרליה, אך באופן כמעט בלעדי על גדות נהרות ולא כעץ יער. הוא גם פופולרי ברחבי העולם וכבר בשנות ה-1880 ניטע על-ידי קרל נטר (מייסד 'מקווה ישראל') במושבות הציוניות הצעירות. מהלך זה קשר את העץ עם התנועה הציונית.
האיקליפטוסים ניטעו כשוברי רוח, כמקור עתידי לעץ וכדי למנוע מלריה, שכן היה מקובל כי ריחו הנעים מרחיק את גורם המחלה (שלא היה ידוע אז). וכן, הייתה גם תקווה שצריכת המים של העצים תעזור לייבש את הביצות במישור החוף.
עם הזמן נפלה קרנו של איקליפטוס המקור. הוא לא מייבש ביצות או מונע מלריה ועצתו לא משובחת במיוחד. הוא אגרסיבי מדי בשביל ערוגה עירונית ואילו ביער הוא מוריד משמעותית את מגוון המינים.
יחד עם זה, האיקליפטוס כבר הפך לחלק מהנוף הישראלי. נופו תורם רבות לקו הרקיע שלנו וגם משמש לקינון של מיני עופות רבים. היום יש בארץ אפילו דברים שאוכלים אותו: מיני חרקים שהסתננו ממולדתו הישנה.
אז כן, הוא לעולם לא יהפוך לצמח מקומי באמת, אבל אני חושב שניתן להעניק לו אזרחות של כבוד. אחרי הכל, תראו לי זית או דקל שיכול לשרוק בלוז כנעני...
ירקון עליון, 4.2017
***
מצנפת המיון.
פירוש המילה איקליפטוס (Eucalyptus) הוא "מצנפת אמיתית", על שום המצנפת (calyptra) המכסה את ניצן הפרח. ברבים ממיני האיקליפטוס יש אפילו שתי מצנפות: אחת חיצונית ואחת פנימית. החיצונית לרוב נושרת מוקדם בהתפתחות הפרח, בעוד הפנימית נושרת בסוף, כדי לאפשר לפרח להיפתח. באיקליפטוס המקור (Eucalyptus camaldulensis) המצנפת החיצונית נתקעת בקצה המצנפת הפנימית, ולקראת פתיחת הפרח נראית ממש קטנטנה - להראותנו כמה הניצן גדל בזמן הזה. זהו ה"מקור" המופיע בשם העברי. משהמצנפות נושרות, נחשף פרח שכולו אבקנים וצלקות, ללא עלי-כותרת או גביע.
מה קרה להם?
במהלך האבולוציה של אבות האיקליפטוס, התרחשה התאחות של עלי הכותרת והגביע, לכדי שני מכסים, המהווים את המצנפות, כך שבעץ המוזר הזה הפרח יכול להיפתח רק אחרי שכותרתו נשרה. בשנות ה-90 חוקרים הבחינו בכך שלחלק קטן ממיני הסוג איקליפטוס (הכולל מעל אלף מינים) יש מצנפת המתפתחת בצורה שונה משל השאר, בעוד לעשרה מינים כלל אין מצנפת, והפרח מצוייד בעלי-כותרת! על סמך סימני מיון אלה (ואחרים) תוארו שני סוגים חדשים: קורימביה (Corymbia) ואנגופורה (Angophora), שיכולים לשמש לנו דוגמה לשלבים מוקדמים באבולוציה של האיקליפטוס.
נחל גמליאל, רחובות, 10.2021
***
על איקליפטוסים (Eucalyptus) ואורנים (Pinus).
היחס לשני העצים הללו בישראל הוא כשל שתי חלופות לייעור. לרוב משתמשים באחד בשטחים סלעיים ובאחר בשטחים עם קרקע עמוקה. שניהם מואשמים ביצירת "מדבריות אקולוגיים" על חשבון בתי-גידול טבעיים.
לכאורה, אין קרבה בין הצמחים, אבל יש ביניהם לא מעט נקודות דמיון:
מדובר בשני סוגים גדולים: ישנם יותר ממאה מיני אורנים ויותר מאלף מיני איקליפטוסים.
שניהם סוגים עתיקים. האורנים הופיעו בתחילת הקרטיקון, בעוד האיקליפטוסים התפתחו בסופו, או זמן קצר אחריו.
בשניהם תכולה גבוהה של שמנים אתריים, היוצרים סיכון מתמיד של שריפות. תכולת השמן הגבוהה אילצה מינים של בעלי-חיים להתפתח להתמחות באכילתם.
לשניהם בתי-גידול נרחבים בשלטונם (יער יובשני) ובתי-גידול נוספים שם הם מלווים עצים אחרים: ממדבריות עד יערות-גשם ומחופי ים עד פסגות הרים.
אבל בתפוצתם שני הסוגים האלה הם כמעט תמונת מראה: האורנים התפתחו ביבשת העל הצפונית (לאורסיה) וכמעט שאינם חורגים מגבולתיה העתיקים. האורנים הדרומיים ביותר מצויים במערב אינדונזיה וצפון הפיליפינים. האיקליפטוסים התפתחו ביבשת העל הדרומית (גונדוואנה), נכחדו ברובה מלבד באוסטרליה ואז נפוצו קצת צפונה. האיקליפטוסים הצפוניים ביותר מצויים במזרח אינדונזיה ודרום הפיליפינים. מרכז אינדונזיה ומרכז הפיליפינים הם "אזורי חיץ" בין אימפריית האורנים ואימפריית האיקליפטוסים. אל דאגה - גם בלעדיהם יש מגוון עצים עליו אנחנו בישראל יכולים רק לחלום.
הייתי רוצה להגיד שתקופתנו היא הפעם הראשונה בה שני הסוגים הללו נפגשים, אבל זה לא מדוייק. זמן קצר אחרי הכחדת הדינוזאורים, האיקליפטוסים הצליחו להגיע לאסיה היבשתית והצפינו עד דרום סין. אך נראה שלא הצליחו להשתקע לאורך זמן, ותפוצתם הצטמצמה בחזרה לאוסטרליה והאיים האינדו-פציפיים.
מרחבי-רחובות, 10.2021