משפחת השחרוריתיים (Tenebrionidae) ידועה בחיפושיות הקרקעיות הגדולות שלה: חרקים משוריינים, רובם ככולם שחורים וחסרי יכולת לעוף. עם זאת, בסוף האביב מופיעות שחרוריות אחרות, בנות תת-משפחת האלקוליים (Aleculidae). חיפושיות אלה, דוגמת ה- Cteniopus gibbosus בתמונה, הן מאביקות אלגנטיות, מעופפות, ולעתים (אם כי לא במקרה הזה) גם צבעוניות. שונותן מהשחרורית הטיפוסית אף הקנתה לאלקוליות מעמד של משפחה עצמאית, בימים עברו.
הסיפור הטקסונומי שמתבקש לספר הוא שמדובר בענף מוקדם של המשפחה, שהתפצל לדרכו לפני ששאר השחרוריות פיתחו את תכונותיהן המבדילות. זה סיפור יפה שבוודאי העליתי פעם-פעמיים. אך אבוי - לטבע אין הערכה לסיפורים יפים ולפתרונות אסתטיים. מחקר פילוגנטי מ-2014 ממקם את האלקוליות באמצעu של עץ המשפחה, לצד חיפושיות קרקעיות משוריינות דוגמת הסקאורוס (Scaurus). קרוב לבסיס אנחנו מוצאים דווקא את הפימליות (Pimeliinae), תת-משפחה הכוללת חלק נכבד ממיני השחרוריתיים האיקוניים. אם תוצאות המחקר נכונות, אפשר לשער כי האלקוליות התפתחו מחיפושיות קרקעיות שדמו לשחרוריות הקלאסיות, וכי המעבר לתזונה בפרחים גרם להן לאבד חלק מתכונותיהן המתקדמות ולהפוך לחרק גנרי למראה, הדומה להמוני החיפושיות האחרות החולקות עם האלקוליות אורח חיים.
חוף סידנא-עלי, הרצליה, 4.2021
***
השחרוריות הללו, מהמין Cteniopus gibbosus, ניזונות בשמחה על פרחי קחוונית מצויה (Ormenis mixta). הן אינן יודעות, ולא אכפת להן מכך שזהו פרט הזרוע בערוגה עירונית. הן רואות צמח מתאים ועפות לאכול ממנו. שתילת צומח מקומי לא מסתכמת רק במינים שאנחנו מביאים במודע. היא מסייעת לקירוב האקולוגיה העירונית אל זו הפראית.
תל-אביב, 4.2022