בעונת הסתיו האספרג ארך-העלים (Asparagus horridus) מציג את פירותיו השחורים. אלה נאכלים ברצון על-ידי ציפורים, המפיצות את הזרעים למרחק מסויים ומפרישות אותם במקומות עמדן, לעתים לרגלי עצים, שיחים וגדרות. לפירות אלה, כמו לפירות מופצי-ציפורים אחרים, יש נטייה לגרום לשלשול, שמא יעוכלו יתר על המידה טרם פליטתם. ההשפעה על הציפורים היא קלה, בעוד בני אדם האוכלים פירות מתקתקים אלה נוטים לתגובה חריפה בהרבה. ידועים בספרות מקרי הרעלה מגרגרי אספרג, אם כי לא הצלחתי למצוא את החומרים הגורמים לסימפטומים. נראה שנצטרך להשאיר את מקור המזון הזה בידי מיני היעד שלו.
גבעת החרובים, מרחבי-רחובות, 10.2021
***

הנה Power Couple של מישור-החוף: אספרג החורש (Asparagus aphyllus, עם העלים הקצרים) ואספרג ארוך-עלים (A. horridus, עם העלים הארוכים). האחד הוא צמח חורש ים-תיכוני, בעוד השני הוא צמח סלעים מדברי, שהסתגל באופן משני לחולות מישור-החוף. הגדילה המשותפת בקרקעות חמרה וכורכר היא פועל יוצא של התנאים באזורנו, שמספיקים אך אינם מושלמים עבור שני המינים.
תערובת המינים המדבריים והים-תיכוניים, עם קורט של אנדמיזם, היא אחד המאפיינים הבולטים של בתי-הגידול הטבעיים בארצות החמרה.
גבעת קוזלובסקי, גבעתיים, 10.2020
***

האספרג ארך-העלים (Asparagus horridus) הוא אמנם שיח, שיכול להידמות לסירה קוצנית או קידה שעירה, אך ככל האספרגים, מין מוזר זה שייך לצמחים החד-פסיגיים - קבוצה שרוב החברים בה בעלי צורת צימוח "פשוטה": דגניים, דקלים, צמחי בצל ואחרים. משפחת האספרגיים עצמה, כפי שאנחנו תופסים אותה כיום, מכילה צמחים בעלי מראה מאוד שונה: מגיאופיטים כמו החצב והיקינתון, דרך סוקולנטים כמו היוקה והאגבה ועד שיחים כמו העצבונית וכמובן, האספרג. על אף צורת הצימוח השונה, כשמסתכלים בפרחים שלהם, בהחלט אפשר לראות קווי דמיון.
גבעת בשיט, עשרת, 12.2020
***

האספרג ארוך-העלים (Asparagus horridus) מזוהה בזכות הפילוקלדים (המחטים שהן גלגול של עלים) שלו, המצטיינים באורכם, עוביים, קשיותם, קצותיהם החדים וצבעם הכחלחל. צמח זה גדל לרוב בשמש מלאה או צל חלקי - לצד שיחים, מתחתיהם ולפעמים כמטפס על-גביהם. אך לפעמים גדל מין זה בצל מלא, כמו בתמונה הזאת - כאן הוא צמח מתחת לעץ אורן. במקרה כזה התפתחות האספרג שונה מהרגיל. ענפיו ומחטיו הופכים דקים, רכים וגמישים. צבע הצמח אינו כחלחל אלא ירוק רענן, שכן הוא אינו מייצר את אותן כמויות השעווה שהוא מייצר בתנאים הרגילים, להגנה מהתייבשות. הקצה נשאר חד, אך בהיותו של הפילוקלד גמיש, הוא כבר אינו חודר את העור במגע. ההגנה הרגילה מהשמש ומפני אוכלי עשב נזנחת כאן, לטובת צורת צמיחה היכולה לנצל את האור המועט ביעילות רבה יותר.

יש כאן דוגמה לגמישות פנוטיפית: אותו מטען גנטי יכול לייצר שני אורגניזמים שונים במראה ובתפקוד, בהינתן תנאי התפתחות שונים. ה"החלטה" על מופע זה או אחר מתרחשת ברמה המולקולרית: התנאים החיצוניים גורמים להפעלה או כיבוי של מולקולות מסויימות באורגניזם, ואלה מייצרות שרשרת אירועים המביאים לביטוי או השתקה של גנים שונים. אפשר לחשוב על דוגמה דמיונית בה גן השולט בייצור שעווה יכול להיות משועתק ומבוטא מעט פעמים, אך בהשפעת אור חזק מופעל חלבון המתחבר לרצף הדנ"א איפה שנמצא גן השעווה, משאיר רצף זה חשוף ובכך גורם לשיעתוק של הגן בכמות גדולה - מה שמביא לבסוף לשכבה הכחלחלה על מחטי האספרג.
תל-מיכל, הרצליה, 1.2022
***

הנה צמחי אספרג ארוך-עלים (Asparagus horridus) המשתקמים משריפה. הענפים מתו כולם באחת משריפות הקיץ, אך ניצן ההתחדשות של האספרג נמצא מתחת לאדמה, והוא לא נפגע באש. במהלך הסתיו שלחו האספרגים צרורות של ענפים חדשים, שעמדו כמו באגרטל במרכז שושנת הענפים השרופים. ואז, כפי שנראה, הגיעה הרוח בתחילת נובמבר והטתה את כל צרורות האספרג לכיוון מזרח.
נראה מאוד אומנותי.
מרחבי-רחובות, 11.2021
***

באמצע העיר, בין גגות אדומים ומינים פולשים, צמחי פלסטיק ומותגים ממעבר לים, פורח לו אספרג ארוך-עלים (Asparagus horridus). הוא משתרג בנחת על גדר ישנה, בלי שהעוברים-ושבים - בני עשרות עדות הלבושים כבני אלף תרבויות - יתנו עליו את דעתם. גבעוליו מטמיעים וחוסכים במים, כי הוא זוכר איפה הוא באמת נמצא, וכי אין כמות של מי ממטרות שתשכנעו שהוא פילדנדרום או פטוניה. העולם משתנה מהר סביבו: דגמי טלפונים יורשים זה את זה, מערכות אקולוגיות מתות, מסעדות מחליפות שמות וסגנונות. אבל הוא מעוגן עמוק בחמרה, הנצורה בתפארתה הכתומה מתחת לאספלט הקוסמופוליטי. החמרה לא תתן לו לשכוח מי הוא, והוא יזכיר עדינות לעיר כולה: זאת ישראל. אנחנו במישור-החוף. יש בעולם יותר מאשר ממטרות ארעיות. נטעו את שורשיכם באדמה וטעמו ממי התהום.
אני, האספרג, אמרתי את דברי.
כפר-סבא, 5.2021