הערב ב"מדריך ארצות החמרה לסיורי לילה": פסבחנין (Daesiidae .sp)
הטבע מגלה את סודותיו לאט, אם בכלל. את גבעת אירוס הארגמן בראשון-לציון אני מכיר מ-1999 ומקפיד לבקר בה תדירות. בכל העונות ובכל חלקי היממה. עם זאת, כל ביקור הוא מיוחד, ולא אחת אני עד לדברים שמעולם לא ראיתי. בגבעה הזאת ראיתי לראשונה מאבק למוות בין זעמן ושנונית; שם לראשונה שמעתי איך תרמילי הקידה מתפצחים באוויר החם; שם גם פגשתי פסבחנין. זה היה סיור הלילה שקבעתי במאי 2019, אליו הגיעו רק שלושה אנשים, כולל אותי. היום היה מאופיין בעומס חום כבד ובשריפות ברחבי הארץ, כולל אחת ישירות מעבר לכביש. באותו לילה חם הגבעה שרצה פרוקי-רגליים, כולל שני עכשובים קטנים ממשפחת הפסבחניניים שטיילו על השבילים. מעולם לא ראיתי אותם באזור, אך לא נותר לי אלא להניח כי רבים מהם חיים בסדקי הכורכר של הגבעה, אם כי רק מי שמגיע בהתכנס כל התנאים הנכונים יכול לחזות בהם.
הפסבחניניים הם עכשובים קטנים, שלא קשה לחשוב לצעירים של עכשוב גדול, כמו מבעיתן. הגודל והדמיון לבני משפחות אחרות תורמים לאלמוניותם. לצערנו, אין כרגע מומחים לעכשובים בארץ, כך שאיני יכול לדבר בביטחון על מיני הפסבחניניים של מישור-החוף, ואיני יודע הרבה על הביולוגיה שלהם. אני מקווה שבקרוב נחזור למחקר עכשובים בארץ (שבהחלט נערך כאן במאה ה-20) ואני אוכל להגיד על הפסבחנין יותר מאשר "אפשר לפגוש אותם בלילה, לפעמים."
***
מה למדתי במהלך הציור: הפסבחנין שציירתי היה מכוסה באבק והיה צהוב כמעט לחלוטין, מלבד הקצוות השחורים של הבחנינים והמלקוחיים הכתומים. נעזרתי בפסבחנין השני מאותו לילה, שצולם מזווית גרועה, אך היה נקי וגילה לי את כסות גופו, הדומה בצבעה ובמרקמה לפרוות חתול רוסי כחול.
כשניסיתי למצוא מידע על המשפחה הזאת, קראתי על כך שאין להם ציפורניים ברגל הראשונה. אז קראתי על כך שגם למבעיתנים אין. ואז הבנתי שלמבעיתן שבמדריך ציירתי זוג ציפורניים ברגל הראשונה, מתוך ההנחה שגם אם לא רואים אותן, לבטח יהיו ציפורניים בכל הרגליים. כתמיד, ההגיון הבריא אינו עומד מול המוזרות של הטבע.