דורבן מצוי (Hystrix indica)
הדורבן הוא בין יונקי הבר הגדולים יותר שנוכל לפגוש בטיולינו במישור החוף, ואין זה מפתיע, שכן מדובר במכרסם הגדול ביותר בדרום אסיה. הדורבנים הגדולים ביותר שנשקלו בישראל הגיעו למשקל 15 ק"ג, ואילו בארצות אחרות ידועים גם דורבנים מצויים השוקלים 18 ק"ג (כמשקלו של זאב קטן!). זהו גם יונק המשאיר אחריו סימנים רבים: עקבותיו הרחבות, גלליו המוארכים, מחילתו בעלת הכניסה הנמוכה, צליל הליכתו הכבד, וכמובן, קוציו המגוונים - כולם קלים לזיהוי ובולטים בשטח.
הדורבן המצוי שייך למשפחת הדורבניים, הנפוצה בעולם הישן. תפוצתו משתרעת בדרום-מערב אסיה, מסרי-לנקה עד דרום תורכיה. בתחומו העולמי, כמו-גם בישראל, הוא מתקיים בכל בתי-הגידול היבשתיים, מלבד מדבר קיצוני. ניתן לפגוש בדורבנים בכל רחבי מישור-החוף, כולל אזורים כפריים ועירוניים. הגורם המגביל העיקרי על דורבנים היא הצורך במחילה קבועה. אם באזור לא נמצא שטח בלתי-מופרע יחסית לחפור בו מחילה, דורבנים לא יוכלו לחיות בו. עם זאת, בלילות ניתן לראותם משוטטים הרחק מהמחילה, ומשתמשים במעבירי-מים ותעלות כדי לחדור לעומק העיר בלי להתגלות.
קוצי הדורבן הם המאפיין הבולט ביותר שלו. בדומה לקוצי הקיפוד, הם מהווים גלגול של שיער. בשונה מקוצי הקיפוד, הדומים זה לזה, קוצי הדורבן שונים בחלקים שונים של גופו. יש ביניהם קוצים ארוכים המשמשים בעיקר להרתעה חזותית (ניתן לזקור אותם בעת סכנה), קוצים קצרים המשמשים להגנה, קוצים דקים וגמישים שאינם שונים במיוחד משערות מלעניות, וגם קוצים רחבים וקטומים, המשמיעים צליל רשרוש - הרתעה קולית. בעת מאבק עם טורף, הקוצים ניתקים בקלות ונשארים תקועים בבשר התוקף.
דורבנים הם פעילי לילה מובהקים, המבלים את היום במחילתם ואת הלילה בחיפוש אחר פקעות, שורשים ומזון צמחי אחר שהם משיגים לרוב בחפירה בעזרת כפותיהם הרחבות, בעלות הטופרים הקהים. המחילה חפורה במדרונות של אדמה או כורכר רך. הפרופיל שלה רחב ונמוך בהשוואה למערת שועל, ומחוץ לה נמצא את ערימת האדמה העצומה שהוצאה בעת החפירה. ניתן לצפות בפעילותם (או למצוא את סימני פעילותם) במשך כל השנה. עקב היותם בעלי-חיים מונוגמיים, נוכל לצפות לעתים בזוג דורבנים, לפעמים עם גורים, הנולדים באביב ובקיץ.
בשטחים מהם נעלמו הצבאים והחזירים, הדורבן נותר יונק הבר הצמחוני הגדול ביותר. בחפירותיו המרובות הוא מהווה "מעצב" חשוב של הנוף. דורבנים שורדים יפה בקרבת האדם, ומסוגלים לאכלס גם שטחים מקוטעים, כל עוד הם מחוברים במעברים. דורבנים מאכלסים לעתים חורבות. הגורים נטרפים על-ידי תנים, אך מאז היעלמות החתוליים הגדולים ממישור החוף, אין לבוגרים טורפים באזור זה. זאת, אם לא להתחשב באדם, שכן הדורבנים בישראל ניצודים לפעמים למאכל. חשוב לציין כי הדורבנים בישראל מוגנים על-פי חוק וכל פגיעה בהם אסורה. סיכונים נוספים הם דריסות בכבישים והרעלות בשטחים חקלאיים - מה שמזכיר לנו כי אף מכרסמים סתגלתנים אלה נמצאים בסכנה של היעלמות הדרגתית משדותינו.
 פרט צעיר בפעילות לילה בשטח עירוני. רמת-גן, 4.2018 |  טביעת רגל. רמת-גן, 2.2016 |
|---|---|
 גללי דורבן. בחלקם נראים שרידי סיבים מלאכותיים. חורבות בני-ברק, 11.2017 |  מחילה במדרון של כורכר רך. ראשון-לציון, 3.2017 |
 קוצי דורבן על שביל. פתח-תקווה, 5.2017 |  גולגולת דורבן. צורתה אינה דומה לשל אף גולגולת אחרת בישראל. השיניים החותכות הארוכות נראות בבירור. באר-יעקב, 6.2007 |
 פגר של דורבן שנדרס בכביש. באר-יעקב, 2.2007 |  דורבן בעת פעילותו הלילית (צולם במצלמת שביל) תל-כופר, 1.2018 |
 מחילה שנחפרה מתחת לחורבה. האדמה שפונתה ממנה נראית בתמונה. בית-דגן, 11.2018 |  טביעות רגל של דורבנים, בפתח מעביר מים, מזמן יציאתם לשיחור וחזרתם ממנו. רמת-גן, 2.2018 |
 דורבן חוזר מפעילות השיחור שלו, דרך מעביר מים (צולם במצלמת שביל) קדרון, 3.2015 |  טביעת רגל של דורבן בנחל איילון. 7.2021 |
***
לאורך כל הטיול שלנו במעלה נחל האיילון ולאחר מכן, במורד נחל שפירים המקביל אליו, פגשנו בעקבות, גללים וקוצים של דורבנים (Hystrix indica).
קל היה לראות כי מתבצע שימוש בערוצי נחלים אלה כבנתיבי תנועה. השטח סביב הנחלים הוא בעיקרו חקלאי, אך הוא עובר עיור מואץ, עם מבני תעשייה ושכונות המחליפים את שדות התבואה. לדורבנים המקומיים יש פחות שטחי שיחור, כך שהמעבר משטח לשטח הופך קשה יותר וחיוני יותר בו-זמנית. הנחלים הם ערוצי התנועה היחידים המחברים בין שטחים פתוחים באזור זה - הנשלט על-ידי כבישים מהירים. דורבן ההולך לאורך נחל איילון יכול להגיע מגבעות מודיעין עד לפארק אריאל שרון ושדות מקווה-ישראל, במרכז הגוש המטרופוליני. קשר כזה מאפשר מעבר גנים בין אוכלוסיות שונות, מה ששומר על הכשירות האבולוציונית של הדורבנים במובלעות שנותרו בין הערים.
כדי שאוכלוסיות של יונקים גדולים, כמו דורבנים, תנים, ארנבות, נמיות, גיריות ועוד יוכלו להתקיים לצד העיר, חשוב לשמור על הנחלים במצב טבעי ככל הניתן. הפיכתם לתעלות בטון או למנהרות תמנע כניסה של בעלי-חיים ותקשה מאוד על תנועה בתוכם. שטח פתוח שאינו מחובר במעבר לשטח פתוח אחר הולך לאבד את רוב היונקים הגדולים שלו. לצערנו, נחלים רבים מוסבים לחפירי בטון ומנהרות. הם עדיין מעבירים מים, אך הופכים לחסרי ערך עבור הדורבנים.
אני חושב שתושבי תל-אביב ושכנותיה הם בעלי מספיק רצון ויכולת כדי להגיד כן לנחלים הטבעיים, ובכך גם להגיד כן לחיות הבר.
מקטע חמד, נחל איילון, 7.2021
