את הארכרגל אנחנו פוגשים בשדה, בסוף החורף ותחילת האביב, מפלס את דרכו בעשבים עם רגליו הארוכות. במראהו הוא מזכיר עכביש - והוא אכן עכבישן, אך ככל שנביט בו, נמצא עוד ועוד דברים מוזרים. זה כי הוא לא עכביש ממש, אלא בן לסדרת עכבישנים אחרת: הרגלבישאים (Opiliones). גופו אינו מחולק לשתי חטיבות, כגוף העכביש; בקצהו הקדמי אין לו שיני ארס, אלא גפי-פה קטנים, דמויי צבתות; בקצהו האחורי אין בלוטות משי; ובמקום שמונה, יש לו רק שתי עיניים, הנישאות על עמוד קצר. 

בין העכבישנים הארכרגל הוא מוזר בהיותו אוכל-כל, ולא טורף בלעדי. הוא ניזון מחיות וצמחים, חיים ומתים. 

במישור החוף ניתן לפגוש מספר מיני רגלבישים, אך הארכרגל האפור מופיע במספרים הגדולים ביותר, ובמקומות הגלויים ביותר. רגלבישים זקוקים לסביבה לחה, כך שמינים הפעילים בקיץ הם נחבאים אל הכלים ומוגבלים בבית-גידולם, בעוד המין החורפי שלפנינו חופשי לשוטט ללא חשש. במין זה קיימת דו-צורתיות זוויגית: המלקוחיים (כליצרות, גפי-הפה של עכבישנים) של הזכר מצמיחים אונות ארוכות מאוד בצדם העליון ומקנים לחיה מראה "מקורנן".